כשהמתבגרים שלנו עוברים על החוקים…

בתקופה האחרונה אנחנו שומעים יותר ויותר על מקרים בהם בני נוער נמצאים בסיטואציה שבה הם מפעילים שיקול דעת לקוי רק לרגע קטן אחד. והרגע הקטן הזה, הופך למפץ גדול שמשפיע על מסלול חייהם.

התגובות נעות בין תדהמה, הפתעה, אולי גם מבוכה וצער. הילדים האלה לרב הם בני טובים שסטו לרגע מדרך הישר וצריך לסלוח להם כי הם מגיעים מבית טוב, כי הם לא ידעו מה הם עושים, כי העתיד עוד לפניהם. לרב, מהר מאוד, התקשורת והחברה שוכחת וענני תשומת הלב למקרה מתפוגגים ונעלמים תוך מספר ימים אולם החוויה הקשה והזיכרון מלווים את המשפחה.

 

תמיד מתייחסים לילדים ולמה הם עשו, מה הם מרגישים ואיך הם מביעים חרטה. אך האם חשבנו לרגע מה מרגישים ההורים? ההורים שחושבים שגידלו בן לתפארת עם עתיד מזהיר, מגלים לפתע שהבועה התנפצה והם אלה שצריכים לאסוף את השברים. 

 

אנחנו כהורים, יודעים שככל שהילדים שלנו גדלים ומתבגרים יש לנו פחות ופחות שליטה על מה שיעשו וזה עלול לקרות במשפחות הכי טובות. כהכנה לחיים האמיתיים מחוץ לבית, אנו צריכים להעביר להם את הערכים שאנחנו מאמינים בהם. ערכים שמגיעים מהבית, ערכים שמנחים אותם להתנהגות מוסרית ותורמת. ערכי הבית משתנים בין משפחה למשפחה והם רבים ומגוונים – יושר ויושרה, שיתוף פעולה, עזרה הדדית, הקשבה, שמירה על החוק, התמדה, כנות, אמינות ועוד. את הערכים אנחנו מטמיעים בהם על ידי דוגמא אישית וכשהם מתבגרים, אנחנו מדברים איתם על ומסבירים מה מקובל עלינו ומה לא. הדרך בה נגיב לטעויות שלהם, תשפיע על ההתנהגות שלהם כאנשים בוגרים. עלינו כהורים להיות מעורבים בחייהם, להיות קשובים להתלבטויות שלהם ולעזור להם בקבלת החלטות. 

 

מה קורה אם אחד הילדים שלנו עשה מעשה לא אופייני? הפעיל שיקול טעות לקוי לרגע אחד? ההמלצה שלי היא להתחיל בשיחה גלויית לב עם הנער על המעשה, להבין ממנו מה הביא אותו לפעול כך, לברר אם זו פעם ראשונה או שמדובר באירוע חוזר, להבין מה מצבו הרגשי. חשוב לפתוח ערוץ תקשורת ולהבהיר מסר שלא משנה מה יקרה, תמיד תספר ותמיד נעזור לך להתמודד עם התוצאות. החובה שלנו כהורים היא לתמוך בעיקר ברגעים הקשים ובזמן המשבר, על מנת שהילדים יוכלו להביע חרטה ולצמוח מתוך הטעות.

 

במידה והמקרה פורסם והסביבה יודעת, חשוב להתייחס ולא להסתגר בבית. להביע את הסתייגותנו מהמעשה ולומר כי אנו מלווים ותומכים בילדינו בתקופה קשה זו.

אין ספק שבני נוער אוהבים מדי פעם לעשות מעשה שטות או מעשה קונדס, לפרוק עול ולהרגיש שהם יכולים לחמוק מעונש. כולנו היינו פעם מתבגרים והרגשנו שאנחנו יודעים יותר טוב מכולם. חשוב שידעו ויבינו שלמעשים יש השלכות והן לפעמים יכולות להיות לא נעימות. במקרים כאלה עליהם לקחת אחריות ולפעול כמבוגרים.

 

 מה דעתכם? איך הייתם מסבירים למתבגרים שלכם ש”סוף מעשה במחשבה תחילה”?