לפי החוק, ההורים מחויבים לדאוג לילדיהם עד גיל 18 חינוכית, לימודית ורפואית.
לאחר מכן, הם עצמאים וגם אם נסכים לכך או לא, בגיל 18 הם הופכים לבוגרים בפני החוק וכל המוסדות פונים ישירות אליהם. אני זוכרת איך, כשבני הבכור הגיע לגיל 18, אני הופתעתי שאני כבר לא אשת קשר ולא יכולה אפילו לראות תוצאות של בדיקות דם שלו…מוזר…
אגב, החל מגיל 17 בערך, הצבא מתחיל לפנות אליהם באופן ישיר, מבלי שנהיה מעורבים כלל.
לכן המוטיבציה הראשונה שלנו היא שילדינו יגיע לגיל 18 כשהם עצמאים ואחראים לגמרי ומחובתנו להכשיר אותם לכך..
זה יכול להתחיל במסרים שאנחנו מעבירים אליהם כל הזמן, שמגיל 18 (אני אומרת מגיל 18 ועם סיום בית הספר התיכון), הציפייה היא לעצמאות מוחלטת, גם פיננסית (להוציא את תקופת הצבא, שבה נתמוך בהם לפי הצורך).
ואיך בונים את זה?
גם כאן, בשלבים..
אחריות לימודית
מגיל צעיר, האחריות על הלימודים, כולל שיעורי בית, לימוד למבחנים, הבאת ציוד, התארגנות בוקר וכו’ מועברת אליהם בהדרגה, תוך הקניית כלים, כל הזמן.. הילדים שונים ולכן גם השיטה וגם קצב העברת האחריות יהיה שונה מילד לילד. יש ילד שיצטרך יומן ורשימות, הרבה הכנות מוקדמות ותרגול ויש ילד שישמח לקבל עליו את האחריות ומהתחלה יתפקד טוב באופן מלא.
אני באופן אישי, ישבתי מעט מאוד עם הילדים שלי על משימות לימודיות, וגם זה אחרי שהם ניסו קודם לבד.
להעביר אחריות לילד, לעיתים, כרוכה בזה שהוא לא יצליח, ישכח ציוד או לא ילמד כמו שצריך לבחינה: במקרים אלו יש הרבה מאוד למידה. השאלה שצריכה להישאל היא: מה אני למד ואיך אני עושה אחרת בפעם הבאה.
תחושת המסוגלות היא תחושה נפלאה שאנחנו רוצים לפתח אצלם, גם עבור דברים שהם לא התנסו בהם…
כלומר: אחריות בשלב מוקדם ככל האפשר, מה שאפשר לשחרר- לשחרר, כמובן עם בקרה וניטור שלנו.
תפקידים בבית:
הילדים שלנו הם חלק מהתא המשפחתי ומיחידה עצמאית מתפקדת ולכן כל אחד מקבל את השירותים להם הוא זקוק ויש ציפייה לתרומה שלו חזרה:
א. שמירה על הסדר במרחבים המשותפים – סלון, מטבח, פינת אוכל, חדר אמבטיה, שירותים – לאחר השימוש – לסדר ולהחזיר למצב קודם.
ב. חדר פרטי – להחלטה. לסדר פעם בשבוע או כל יום. אני באופן אישי אוהבת שהם מרגישים חופשי בחדרם, כן מבקשת שיסדרו פעם בשבוע.
ג. תפקידים נוספים: להגדיר עבור כל אחד תפקיד קבוע או מתחלף: ריקון פח אשפה, פינוי מדיח, כביסה עם כל מה שקשור אליה, טיולים על הכלב/ה, סידור שולחן, הכנת אוכל/בישולים לפי הגיל וכו’.
זוהי חלק מלקיחת אחריות על המרחב שבו אני חי, שיתוף פעולה ואכפתיות. לא הכל עושים עבורי, אני לוקח חלק פעיל.
אחריות פיננסית
לעודד את הילדים/נערים לפתח התנהלות פיננסית נכונה. דמי כיס שהם מנהלים באופן עצמאי עם ביקורת שלנו לגבי רכישות…
עבודות: כבר מגיל צעיר (11 ומעלה): בייביסיטר, דוג ווקר, ובגילאים גדולים יותר יש היצע מאוד גדול: מלצרות, הדרכה, מתן שיעורים פרטיים ועוד מהמקצועות החדשים שקשורים בעריכה של וידאו, הקמת אתרי אינטרנט, עיצוב גרפי וכו. יש לוודא שזה מאוזן ולא פוגע בצורה כל שהיא בצרכים או במחויבויות האחרות של הילד/נער.
מומלץ לפתוח לבני נוער חשבון בנק עם כרטיס אשראי דביט, על מנת שינהלו תקציב עצמאי עם בפיקוח שלנו, כמובן.
מעורבות חברתית
לעודד לקיחת חלק פעיל בתנועת נוער, התנדבויות שונות במסגרת תרומה לקהילה.
כל הדברים שציינתי כאן אמורים לעבור כתהליך , בצורה נעימה, עם הומור וחיבור שלנו ההורים למטרות שלנו לגדל ילדים עצמאיים ואחראיים שבבוא העת ידעו להסתדר במצבים השונים, גם כשלא נהיה לידם.
