מבקשים מהילד לעשות משהו ואיכשהו יוצא שהוא עושה בדיוק את ההיפך? מה יכולה להיות הסיבה לכך? טיפ קטן שיכול לשפר את המצב ולפעמים אפילו לשנות.. (אצלי בבית זה עובד)
אתמול התקשרה אלי אמא, שהתעניינה בתהליך אצלי לבן שלה.
אני: ספרי, מה מביא אותך אלי?
היא: הבן שלי עושה לי דווקא, הוא עושה על מה שאנחנו אומרים לו לא לעשות: לא לריב, לא לעשות רעש, לא לצייר על הקירות, לא להתנהג בחוצפה, לא לבלגן את הבית….
בשלב הזה אני כבר מחייכת לעצמי… ברור לי איפה, מעבר לתהליך שאולי יעבור אצלי, צריך לשנות באופן מיידי…
אני: תראי, הפניה שלך אליו היא בעייתית. כשאת אומרת לו מה לא לעשות, זה משאיר את הדברים לא ברורים.. ולא תמיד הילדים יודעים מה כן לעשות ונשארים מבולבלים. מעבר לכך, שה”לא מודע” שלנו משמיט את ה”לא” בכל משפט כזה.. אם אגיד לך עכשיו לא לחשוב על כוס קפה מפנק, על מה תחשבי?
היא: על כוס קפה מפנק..
אני: בדיוק כך! כלומר, מעבר לזה שאת מציינת מה שאת לא רוצה שיעשה ומשאירה זאת לפרשנות שלעיתים אינה מוצאת חן בעינייך, ה”לא מודע” שלו משמיט את ה”לא” ומה שנשאר זה…
היא: להתנהג בחוצפה, לריב, לעשות רעש וכו..
אני: אז מה שבעצם צריך לעשות זה פשוט להפוך, ולהגיד מה כן: אני מבקשת שתשמור על השקט, תשמור על הסדר, דבר בנימוס, תסדר את החדר וכו’. יהיה לו הרבה יותר קל לשתף עם זה פעולה ואת תראי איך התנהגותו תשתנה פלאים.
האימא קבלה את תשובתי והבטיחה לנסות בבית.. המשכנו לנושאים אחרים שגם אליהם התייחסתי, לבסוף הילד הגיע אלי לפגישות אחדות לחיזוק ומתן כלים ובזה הסתיים התהליך.
כפי שציינתי קודם, שפת הבקשה צריכה להיות חיובית: מה אנחנו כן רוצים, מבקשים, מצפים ולא מה לא.. כך אנחנו הרבה יותר ברורים ויותר קל להיענות וכך גם אנחנו לא מאתגרים את הלא מודע שלנו ושל ילדינו…
